פסק-דין בתיק ת"א 21220/05

רקע כללי

1.                  התובעת הגישה תובענה לתשלום תגמולי ביטוח נגד הנתבעת. הנתבעת הגישה תובענה שכנגד בה עתרה לחיוב התובעת בתשלום דמי ביטוח. על פי הסדר דיוני המתייחס לתביעה שכנגד (שנתאשר ביום 13.11.05 וקיבל תוקף של החלטה), הודתה התובעת בחוב בגין דמי הביטוח נשוא התביעה שכנגד. בהסדר הדיוני דנן הסכימו בעלות הדין שבפני כדלהלן:

"...

1. הנתבעת שכנגד מודה בחוב הנתבע בסך של 32,821 דולר ארה"ב (נכון ליום הגשת התביעה שכנגד) בכפוף לטענת קיזוז שהיא עילתה של התביעה העיקרית בתיק זה".

2. לאור הודאת הנתבעת שכנגד לעיל, פסק הדין בתביעה שכנגד יינתן יחד עם פסק הדין בתביעה העיקרית מבלי שיהיה צורך בהבאת ראיות מיוחדות לתיק זה.

...    ".

2.                  השאלה היא איפוא אם על הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח כלשהם לתובעת, ואם כן - מה סכומם (ממנו יש לקזז את דמי הביטוח האמורים).

טענות הצדדים

3.                  על פי הנטען בכתב התביעה, הייתה התובעת מבוטחת אצל הנתבעת (באמצעות סוכנות הביטוח רמון  גרניט/תורן סוכנות לביטוח ימי (1998)), בפוליסות פתוחות לתקופה שמיום 1.4.2000 ועד 23.6.2004. נשוא הביטוח (לאמור: הרכוש המבוטח) היה מטעני יבוא גרעינים למיניהם (חיטה, סויה, דורה) ומינרלים בתפזורת.

פוליסות הביטוח היו ממחסן למחסן, על בסיס כל הסיכונים בהתאם לסעיפי המכון A.  בנוסף, כללו הפוליסות תנאי מיוחד לכיסוי חוסר מכל סיבה שהיא, העולה על 0.5% מערך המשלוח. במהלך תוקפם של חוזי הביטוח, אירעו מקרי ביטוח שחרגו מעבר ל- 0.5% מן המשלוחים. בסך הכל, דובר ב- 152 מקרי ביטוח שאירעו בין יום 11.5.2000 לבין יום  9.3.2004. סכומם הכולל של הנזקים המבוטחים עלה כדי 910,513 ש"ח. יש להפחית חוב בגין דמי ביטוח שחבה התובעת לנתבעת 147,727 ש"ח ומכאן שהתובעת זכאית לקבל תגמולי ביטוח בסכום של 762,792 ש"ח.

לשיטת התובעת, ניהלה היא מגעים עם הנתבעת לשם קבלת תגמולי הביטוח. פגישה ראשונה בעניין זה , קוימה בחודש פברואר 2003 עם סוכנות הביטוח. בתחילת חודש מרס 2003 הועבר ע"י התובעת דו"ח המרכז את מקרי ביטוח לשנים 2001- 2002; בחודש יולי 2003 הועבר על ידי התובעת דו"ח ביחס לגבי החודשים ינואר - מאי 2003.  בתחילת שנת 2004 הועבר על ידי התובעת דו"ח לגבי החודשים יוני - דצמבר 2003. ביחס לשנת 2004 הועברו דו"חות שוטפים, עם  אירוע כל מקרה ביטוח. התובעת אפשרה לנתבעת לבדוק כל אחת מן התביעות ושמאי מטעם הנתבעת קיבל כל פרט מידע שהתבקש. ברם, הנתבעת דחתה את הדרישות לתשלום תגמולי ביטוח, בטענה כי חל איחור רב בהגשתן. התובעת כפרה בטענת האיחור. לגישתה, הציגה הנתבעת מצג לפיו העדפתה היא לקבל במרוכז את הדיווחים אודות מקרי הביטוח ולא לקבל דיווח פרטני בגין כל אירוע בנפרד.

4.        התובעת מינתה שמאי לשום את נזקיה בגין מקרי הביטוח. המומחה מטעמה, בדק את נזקיה בגין כל שנה ושנה, והתבסס בחוות דעתו על האסמכתאות המקובלות (לטענת התובעת), הכוללות את שטרי המטען, משקלי הפריקה וחשבונות הספקים. הנזק שנקבע על ידי השמאי הוא כ- 910,000 ש"ח ובקיזוז דמי הביטוח -כ- 763,000 ש"ח.

5.        בכתב ההגנה (המתוקן) הודתה הנתבעת בכך שמכרה לתובעת פוליסת ביטוח אשר תנאיה מפורטים בה. לגישת הנתבעת - אין כיסוי ביטוחי לנזקים הנטענים. עיקר טעמי הנתבעת להעדר חבותה, הם כדלקמן:

א.      דיווח באיחור רב;

ב.      פגיעה בזכות השיבוב של הנתבעת כלפי המובילים הימיים;

ג.       מדובר בחוסר מדומה במטען, אשר נובע מהבדלי שקילות במשקלים שונים ובשיטות שקילה שונות שגרמו להבדלים בתוצאות השקילה. הפוליסה לא נועדה לפצות על הבדלים בין שיטות שקילה או משקלים, אלא על חוסרים פיזיים אמיתיים, וכאלה לא היו. הנתבעת כפרה אפוא בחוו"ד השמאי והוסיפה כי השמאי כלל לא ראה את המטענים (שאינם קיימים עוד). הנתבעת הוסיפה וביקשה בכתב הגנתה (המתוקן) לקבל פרטים מלאים אודות מקרי הביטוח.

6.        נשמעו בפניי עדויות השמאי א' בר- תור מטעם התובעת וכן מר א' רון- מנהל השיווק של התובעת.

הנתבעת לא הגישה תצהירים במועד ואף לא בין מועד הגשתם ( שנקבע להיות ב-15.1.06) לבין מועד ישיבת קדם המשפט (26.1.06). התובעת התנגדה להגשה באיחור נוכח תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, וקיבלתי את עמדתה בעניין זה.

מכאן - שהנתבעת לא הביאה ראיות. אולם אין להסיק מכך מניה וביה שהתובעת הוכיחה את שהיה עליה להוכיח.

השאלה העומדת להכרעה

7.        הפלוגתא התובעת הכרעה היא אם עלה בידי התובעת להוכיח את התרחשותם של מקרי הביטוח שבבסיס התובענה. במידה ואכן עלה הדבר בידה, כי אז יעבור הנטל אל הנתבעת להראות כי חל איחור בהגשת הדרישות, כי נפגעו זכויות השיבוב של הנתבעת כלפי צדדי ג' ומה הנזק הנגרם לנתבעת מחמת אותה פגיעה.

דיון